רש"י על בבא מציעא ס׳

1 ואין צ"ל חדשים בישנים - פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים:

2 מפני שמשביחו - קשה משביח את הרך לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה ודוקא קתני קשה ברך ולא רך בקשה פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך וכן אין צריך לומר חדשים בישנים דוקא אבל ישנים בחדשים שפיר דמי:

3 אין מערבין שמרי יין ביין - בגמרא מפרש לה:

4 ימכרנו בחנות - פרוטה פרוטה:

5 אלא א"כ הודיעו - לכל אחד ואחד מהן שמים מעורבין בו:

6 ולא לתגר - ימכרנו ביחד ואף על פי שמודיעו:

7 לפי שאינו לוקחו אלא לרמות - ולמכרו בחנות:

8 מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו - דכיון שנהגו אין כאן טעות שכל היינות בחזקת כן:

9 התגר נוטל מחמש גרנות וכו' - שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין:

10 מגורה - אוצר שאוצרין בו תבואה גורן הוא שדשין וזורין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:

11 שלא יתכוין לערב - ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח לערב בו ממקום אחר ושכיניו סבורין שכל הפירות מאותו מקום:

12 גמ' ת"ר אין צריך לומר חדשות מארבע - סאין בסלע:

13 וישנות משלש - סאין בסלע:

14 דאין מערבין - חדשות בישנות דהואיל ובחזקת ישנות מוכרן נמצא מאנהו ומוכר לו זולות בתורת יקרות:

15 אלא אפי' חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין - ואע"פ שהחדשות יקרות מהן:

16 מפני שאדם רוצה לישנן - מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות אלא שאדם רוצה לישנן וזה שפסק עמו על הישנות אינו רוצה לישנן לפיכך אסור לערב בהו חדשות ואפי' מעולות בדמים:

17 עדא אמרה - זאת אומרת כל עדא כמו הדא:

18 באמת הלכ' - מדיהב טעם למילתי' מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת ש"מ כל היכא דתני באמת הלכה ואין לחסם ולגמגם בדבר:

19 ובין הגיתות שנו - דמשביחו שתוססין זה עם זה ונעשים טעם אחד אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו:

20 דידעי - הכל יודעים שהוחזקו לערב:

21 בדבר הנטעם - שאדם טועם קודם שלקחו ויכול להבחין שנתערב בו:

22 והא מדקתני סיפא - ומפליג בין הודיעו ללא הודיעו מכלל דרישא דקתני אבל נותן לו את שמריו אע"ג דלא אודעיה:

23 של אמש - מיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין אותו ביין ששפה היום ששמרי יין זה מקלקלין יין אחר:

24 אבל נותן הוא לו את שמריו - של יין עצמו ויום ואמש לאו דוקא והוא הדין ליום ויום משתי חביות אלא אורחא דמילתא נקט דסתם יום ואמש משתי חביות:

25 השופה יין - כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים קרו לה שפייה:

26 מזגיה - נתן בו מים שכן דרכו:

27 בסים - מבוסם וטוב:

28 והא אנן תנן ולא לתגר שאינו אלא לרמות כו' - וחנווני היינו תגר ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות והרי המים מעורבין בו ואתה מכרת לו ואיכא לפני עור ויקרא יט:

29 מזיגא דידי מידע ידיע - שאני נותן בו מים הרבה:

30 וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה - עד שלא יהא ניכר טעם המים:

31 א"כ - דלכולי האי חיישינן:

32 אין לדבר סוף - שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני שמא יערבם ביין ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו:

33 למחצה לשליש ולרביע - הכל כמנהג המדינה יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש:

34 מתני' ולא יפחות את השער - למכור בזול מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חבירו:

35 זכור לטוב - שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול:

36 גריסין - פולין גרוסות בריחים אחת לשתים:

37 לא יבור את הפסולת - לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהם הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם:

38 וחכמים מתירין - טעמא מפרש בגמרא:

39 ומודים שלא יבור מעל פי המגורה - למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכו לא בירר:

40 לפי שאינו אלא כגונב את העין - בברירה זו:

41 ואין מפרכסין - מפ' בגמרא:

42 לא את האדם - עבד כנעני העומד לימכר:

43 גמ' שיסקי - פרונ"ש:

44 מאי טעמא - נקט זכור לטוב לשון ברכה:

45 משום דמרווח תרעא - ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול:

46 מתיר בדבר הנראה - הלא יכול הלוקח לראות ולהבין מה דמי הפסולת הנברר מאלו שישנו באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו יתר על כן מפני הטורח:

47 משרבטין - לשון שרביט כדמפרש לקמיה שזוקף שער הבהמה כשרביט שתראה שמינה:

48 ואין נופחין בקרביים - בני מעיים הנמכרים בבית הטבח שיראו רחבים וגדולים:

49 ואין שורין בשר במים - שמלבין והכחוש נראה שמן:

50 מיא דחיזרא - משקין אותה מי סובין והם נופחין מעיה ושערה נזקף:

51 מזקפתא - קירצוף אשטלי"ר בלעז:

52 למימרא תומי לסרבלא - פרנזי"ש לייפותו עושין לו תלאי מחוטי משי סביב:

53 לכסכוסי אנפרייש"ר בלעז במי סובין:

54 קרמי - בגדים המצויירים אוברי"ץ בלעז:

55 למידק צרדי - להדק בגדי קנבוס במקבות עץ שיראה חוטן דק:

56 לצלומי גירי - לצייר חיצים:

57 דיקולי - סלים:

58 בחדתי - מותר. שאינו אלא ליפות והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופיים. מוחל הוא:

59 בעתיקי - אסור שגונב את העין שנראים כחדשים:

60 צבעיה - שהיה זקנו לבן וצבעו שחור ונראה כבחור:

61 זיבנן - קנה אותי לעבד ונכרי היה דעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג:

62 ויהיו עניים בני ביתך - משנה היא אבות פ"א מ"ה טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני:

63 דיקניה - זקנו:

64 צדיק מצרה נחלץ - זה רבא:

65 מתני' איזהו נשך - שהוא נושך דשקל מיניה מאי דלא יהיב ליה:

66 המרבה בפירות - המרבה שכר לעצמו בפירות ובגמרא מפרש דבהלוואת כסף או פירות נמי הוי תרבית שהרי מתרבה ממונו והכא ריבית דרבנן קמפרש דרך מקח וממכר:

67 דינר זהב - כ"ה דינר כסף:

68 וכן השער - כך היו נמכרין בעיר והותר לו לתת מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה חטין כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו ואף על פי שעכשיו אין לו חטין דתנן בפירקין עב ב יצא השער. פוסקין ואף על פי שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו:

69 עמדו חטין - לאחר זמן בשלשים דינרין:

70 אמר לו תן לי חטיי - וזו מותרת היא אם נתן לו חטין אבל פסוק היין שפוסק לו לתת בהן. אסור הואיל ואין לו שמא יוקיר היין ואף על פי שפוסק עמו כשער היין של עכשיו וכבר יצא השער ובגמרא מפרש טעמא:

71 גמ' לרבית דאורייתא - דרך הלואה משמע כדכתיב משלי כ״ח:ח׳ מרבה הונו בנשך ובתרבית:

72 והכתיב נשך כסף ורבית אוכל - את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ומדחלקו לשני לאוין. תרתי נינהו:

73 מי איכא נשך - שנושך את חבירו ואין ממונו מתרבה:

74 ומי איכא תרבית - שיהא מלוה נשכר ולא יהא לוה נשוך:

75 נשך בלא תרבית - היכי מדמינן ליה:

76 כגון דאוזיף - הלווהו:

77 מאה - פרוטות במאה ועשרים:

78 מעיקרא - כשמלווהו:

79 ולבסוף - כשמשלם:

80 בדנקא - במעה כסף שהוא שתות לדינר:

81 נכית - נושך ומחסרו:

82 אי בתר מעיקרא אזלת - אי חשבת להני פרוטות השתא כדמעיקרא. הרי נשך והרי תרבית שהוא יכול ליקח בהם מעה במאה ונשכר עשרים:

83 לא נשך איכא - שהלוה יכול לקנותם במעה וזה. שוה מעה הלוהו:

84 בחומשא - יכול ליקח בהן כסף חומש דינר שהוא יותר על שתות:

85 אין לי - שיהא עובר אלא על לאו של נשך. בכסף ועל לאו של ריבית. באוכל מנין שהוא עובר על הלוואת פירות אף משום לאו דנשך:

86 תלמוד לומר - לא תשיך לאחיך נשך אוכל ומקרא זה בלוה נאמר מדלא כתיב לא תשוך לאחיך והראשון נאמר במלוה דכתיב לעיל מיניה אל תקח מאתו וגו' ומיהו שמעת מינה מיהא דשייך לשון נשך באוכל:

87 רבית בכסף מנין - שעובר אף בלאו שני של רבית:

88 ת"ל - בלוה נשך כסף אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך שהרי כבר נאמר בראש המקרא לא תשיך ובסופו נאמר כל דבר אשר ישך תנהו ענין לרבית כסף והשתא דשמעינן מלא תשיך בין כסף ובין אוכל אייתרו תרוייהו נשך כסף ונשך אוכל לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן: